The Rambam writes in the latter part of Halacha Alef: אין מנין התפלות מן התורה ולא משנה התפלה הזאת מן התורה ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה לפיכך נשים ועבדים חייבים בתפילה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא.
So the Rambam tells us that the number of times one davens daily is open, the text is open, and the zman is open. The Rambam continues: וחיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד ואחד כפי כוחו.
Now let's pay special attention to the next few lines here in Halacha Gimmel: אם היה רגיל מרבה בתחינה ובבקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכולתו ובכל עת שירצה וכן מנין התפלות כל אחד ואחד כפי יכולתו יש מתפלל פעם אחת ביום ויש שמתפללים פעמים הרבה.
So the Rambam repeats everything. He repeats again that the minyan hatefillos, again he taught us in Halacha Alef, אין מנין התפלות מן התורה, and in Halacha Gimmel he says, וכן מנין התפלות כל אחד ואחד כפי יכולתו. In Halacha Alef he said that לא משנה התפלה הזאת מן התורה. Again, the Rambam: אם היה רגיל מרבה בתחינה, אם היה ערל שפתים מדבר כפי יכולתו.
In Halacha Alef he said אין לתפלה זמן קבוע מן התורה, in Halacha Gimmel, bechol eis sheyirtzeh. So each one of these things, the Rambam repeats. So lichora the pshat is as follows. In Halacha Alef, the Rambam is telling us what the formal dinei tefilla are. He's giving us a formal, he's identifying the mitzvah and telling us the formal dinim, the formal parameters. So the formal dinim, the formal parameters of this mitzvah: אין מנין התפלות מן התורה ולא משנה התפלה הזאת מן התורה ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה.
In Halacha Beis and Gimmel, the Rambam is telling us what the essence of tefilla is. The very essence of tefilla is that there's a spontaneity towards it. Now he's not telling you the formal dinim and parameters of tefilla. He's telling us what tefilla is, that there is again, the bli neder, the chiyuv once per day notwithstanding, but the essence of tefilla is the spontaneity, the, in that sense, the subjectivity of it. אם היה רגיל מרבה בתחינה ובבקשה. He's not coming to tell us the formal dinim and parameters. No, that's what the essence of tefilla is. Essence of tefilla is that the person again projects himself in in his tefilla. bechol eis sheyirtzeh. Again, defining, trying to capture for us what the essence of the tefilla is. And and that that accounts for the repetition. The Rav has in in one of the Yahrtzeit Shiurim that the Mishna in Avos of אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני המקום or ha’oseh tefillaso keva, the Mishna in Berachos, ein tefillaso tachanunim. So Rashi explains it means that a person davens because it’s a chok kavua. A person davens because it’s a mitzvah. So the Rav juxtaposes to that the Rashi in Rosh Hashanah where Rashi explains that מצות לאו ליהנות נתנו, so that’s the Gemara’s lashon, and then Rashi finishes the sentence, אלא לעול על צואריהם נתנו. So the Rav says when you juxtapose the two, what emerges is that there’s something unique about tefilla. Whereas by all other mitzvos, so adraba a person should be doing the mitzvah in response to the chiyuv, אלא לעול על צואריהם נתנו, a person should have that sense, אלא לעול על צואריהם נתנו. When it comes to tefilla, again, the essence of the tefilla is that no, ha’oseh tefillaso keva, a person is davening because it’s a chok kavua, so that’s the antithesis of the tefilla. The essence of the tefilla, that’s what this Rambam is saying. Now, before I taught it to you again as the formal parameters of tefilla. Now I'm telling you what the essence of the tefilla is. The essence of the tefilla is bechol eis sheyirtzeh. The essence of the tefilla is to say. The essence of the tfila is to say what's on your mind, to say, to say what's in your heart. The essence of the tfila is that the minyan hatfilos should be כל אחד ואחד כפי יכולתו.