יש מנהיג הנהנה מנופת ורוחם משום איש. einu shoef lemakmaot, compliments, ואינו זקוק להסכמת ההמון. אם הוא רואה שבני עליה מתמעטים והולכים, הרי הוא מתעטף בגלימתו,
his cloak, mitkapel betalito uforesh לד' אמות של הלכה. ויודע כי האמת נעדרת וההלכה בגלותה. נפשו גואלת ביושבי קרנות, הולכי בטל ומבלי עולם. יראת שמים שאינה מבוססת על ידיעת התורה אינה חשובה בעיניו. אין יראה בלי ידיעה ואין עבודת אלוקים בלי הכרת האמת בהלכה. אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד.
What the Rav’s depicting here is how for the ish halacha his reality is the world of halacha, which is why the popularity, compliments, he doesn’t deal in that currency because his reality is the world of halacha. And because that’s his reality, he naturally intuits and understands and is committed davka to a yirat shamayim which is based upon and informed by yediat hatorah. He’s not interested in any kind of ceremonialism. He doesn’t invent ritual because again his reality is the world of halacha. If this contrived ceremony doesn’t exist in the world of halacha, then it has no standing, it has no validity. And that’s why I think maybe Rav Schachter writes about this in one of his sefarim whenever discussing minhagim, so the Rav, again assuming those are the type of minhagim that he was speaking about, authentic minhagim, so the Rav always looked to explain what the source in halacha was for that minhag. And that’s when you look at the Gaon Shulchan Aruch, it’s clear that the Gaon Shulchan Aruch had the same approach. So let’s say for instance... When the Rama writes that the minhag is that we don't blow shofar Erev Rosh Hashanah, that the tkiat shofar of Chodesh Elul doesn't include Erev Rosh Hashanah. So the Gaon is mitzayein the Yerushalmi about כל האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו.
That it's not a minhag that we invented, it's not a distinction that we created. No, that's what the Yerushalmi says in terms of matzah. Similarly when the Mechaber writes, again anything which seemingly is a minhag that has no basis in the Gemara, so the Gaon says no, if it's a valid minhag it does. So when you learn the sugyos in Shabbos, there's not that much in terms of blat to cover of the Chanukah sugyos. It doesn't say anything about lighting Chanukah licht in shul. It's not mentioned in the Gemara in Shabbos in the Chanukah sugyos. In Shulchan Aruch the Mechaber writes נהגו להדליק בבית הכנסת. So the Gaon is mitzayein on that. He says to look, I think he quotes the Yerushalmi and Masechet Sofrim, I think double check that the Yerushalmi Masechet Sofrim talking about the minhag of saying Hallel in shul Pesach night. That besides the Hallel at the seder to say Hallel in shul Pesach night, which is the psak of the Mechaber and the psak of the Gaon, not the psak of the Rama, but it's the psak of the Mechaber and the Gaon, it's the minhag of Chassidim that they say Hallel in shul Pesach night. So how is Hallel in shul Pesach night relevant to lighting Chanukah licht in shul? So apparently what the Gaon is saying is that whenever you have a chiyuv of pirsumei nisa, so the pirsumei nisa is to be carried out not only beyachid, but it's to be carried out by the tzibur as well. So by Megillah there's no need to have two different kriat haMegillah. We make every effort to discharge chovat yachid by hearing Megillah ba'asara and that way it's the yachid and the tzibur simultaneously are engaging in pirsumei nisa. But by Hallel the night of the seder, where on the one hand you want the Hallel integrated into the sippur yetziat Mitzrayim at the seder and you obviously can't and don't assume that everyone's going to have a minyan by the seder. So there it requires two different amirus of Hallel. There's one Hallel which is part of the seder, which is integrated into the seder, which presumably is not going to be a pirsumei nisa betzibur. So then mimaila that's why the Yerushalmi and Masechet Sofrim say that לקיים ונרוממה שמו יחדיו that we say Hallel in shul as well. So that's what the Gaon apparently is juxtaposing. He says oh that's the pshat, that's the basis for the minhag of lighting Chanukah licht in shul. Again, the Chanukah licht is defined in terms of ner ish uveito. So again the yachid is not going to be able to be mekayem it in a framework of tzibur. So if you want the pirsumei nisa to be accomplished הן ביחיד הן בציבור, so you do it in the bayis of the tzibur which is the beit hakenesses. So it's the same approach. It can't just be stam that we invented a minhag to light Chanukah licht in shul. It has to be rooted. Very much the same thrust as what the Rav is depicting in this paragraph. But when one looks to introduce a minhag that has no basis in the world of Halacha so that It's I don't know like introducing a three-dollar bill into the marketplace. You hold on to it when you play Monopoly, but otherwise it doesn't have too much use. המאמר הישן על סוקרטס כי המוסריות היא הכרה מקביל לעמדתו של איש ההלכה.
See, here, the, again, the English translation, which on the whole is really quite good, it's obviously a very, very challenging task to translate Ish Ha-Halacha. Here the translation falls short a little bit. I think the translation renders it as strikingly similar. So, what makbil means and what the word makbil means is מקבילות המקבילות איש ההלכה is, it means parallel. And there's a difference between saying something is parallel and saying something has a striking similarity. When Socrates spoke about virtue being knowledge, so he was talking about a natural, philosophical knowledge. When the Rav says it and associates that with Ish Ha-Halacha, he's talking about a revealed on Har Sinai halachic knowledge. So there is a certain parallelism, but parallelism is a much more appropriate word than strikingly similar. והאמת הרי היא אמת אחת, גמורה מוחלטת, שאינה נסוגה אפילו לשם מטרה נשגבה. אינו מבין שבילי הפוליטיקה ואינו פיקח
- אינני דן על חכמה בהוויית העולם הזה. אינו מוותר על קוצו של יוד של ההלכה כדי להגשים אפילו שאיפה רוממה, וכאן משתקפת לא קנאות דתית של איש דת הכללי, אלא קנאות מסוימת של בעל ההלכה, קנאות לשם האמת שניתנה לו על ידי הקדוש ברוך הוא. איש ההלכה לא רק שלא יקל, אלא גם לא יחמיר.
The same way a wrong, inappropriate kula is a distortion, so a wrong, inappropriate humra is also a distortion. The Rashba has a teshuva where he writes like that, where he was very harshly criticized, and he writes, you know, this sentiment, you know, the same way it's a distortion to be mekel shelo kedin, it's a distortion to be machmir shelo kedin. Famously, the Vilna Gaon was very, very opposed to the minhag of Chasidim not to eat gebrochts. So Chasidim had a minhag that they don't, right, you don't put matzah in, you don't let matzah, you don't put it in water, it shouldn't be shruyah. So the Vilna Gaon was very opposed to that because it says that once something is afui, it's eino machmitz. That's a meforash din in the Braisa in Masechet Pesachim. That's what is afui is not machmitz. So because of that, the Gaon used to davka eat shruyah on Pesach. Okay, so ultimately it's a machlokes in the metzius, because obviously the Chasidim were not questioning that Braisa. But if you have a, Ba'al HaTanya writes about it in Kuntres Acharon in his Shulchan Aruch about where the, what the basis for the humra is. And I think, and I think there's something missing from what I'm telling you now, but he mentions two concerns, and I think I'm leaving something out. He mentions two concerns. Number one, if the flour is not stored carefully and distant from where the matzah is, sometimes you can have after the matzah is taken out of the oven, so you have just because there's flour in the air, so some unbaked flour will be on the top of the matzah. The other possible chashash as to why you can have a matzah which has been baked, but there is flour which isn't fully, or there would be a chashash, a possible chashash of chametz, is if the matzah is thick. And al pi din a matzah can be as thick as a tefach. Ashkenazim make very, very thin matzahs, but al pi din a matzah can be as thick as a tefach. So the matzah ovens are extremely, extremely hot. The matzahs are in there a very, very short period of time. So when you have a very, very high temperature in the oven, so it can happen if there's a thickness that the surface will begin to burn and because of that you'll pull it out when the inner thickness is not fully baked. So those are the two. Okay, so the Gaon apparently in his experience didn't encounter those and or didn't like the fact that it was. Okay, I don't know if we have the Gaon's rebuttal to those reasons, but the Gaon held that it was a chumra shelo kedin. So the same way he was very upset about not sitting in the Sukkah Shmini Atzeres, he was very upset about being machmir on shruya. פה אמת תובעת עלבונה מן המחמיר ומן המיקל. Point is not to be machmir, point is not to be meikel, point is to be amittay. מעשה ברבי חיים אישביסק שנזדמן עם גדולי ישראל לפונדק אחד בפטרסבורג הבירה. עלה על הפרק שאין דת התינוקות בלתי נימולים עם שמותיהם ראויים להסתפח על רשימת היהודים בפנקסי הקהילה כדי להירשם. ענו כל הרבנים ואמרו בוודאי אסור לרשום אותם בספרי הקהילה כי אלו לא נימולים המה. על ידי אמצעי זה קיוו להכריח את המתבוללים למול את בניהם. אמר רבי חיים על רגליו ואמר רבותיי הראו לי את ההלכה מראש כי ערל איננו בכלל ישראל. אני יודע שערל אסור לאכול בקודשים ותרומה אבל אינני יודע שאינו קדוש בקדושת ישראל. אמנם הגדיל ולא מל את עצמו הרי חייב כרת. וגם אם אכל חלב ודם ומחלל שבת חייבים כרת. ומדוע החמרתם בערל והקלתם במחלל שבתות. אדרבה התינוק עדיין לא חטא כלל וכלל ורק אביו לא קיים את חובתו. מבחינה פוליטית ומשום הוראת שעה מנקודת מבט מעשית
bevvadai shetzadeku harabim. אבל על פי ההלכה הטהורה צדק רבי חיים והוא לא הקריב את האמת בהלכה אפילו לשם הגשמת אידיאה נערצת.
See the question, this story needs pshat. Horaas sha'ah is a halachic category also. So what's pshat in this story? If the rav is depicting, if he's conceding as it were that as a horaas sha'ah that measure was correct, so why did Reb Chaim push back? You know, whether horaas sha'ah al pi navi that the Rambam talks about in Hilchos Yesodei HaTorah, or whether it's על פי בית דין that he talks about in Hilchos Mamrim, that is a halacha. Horaas sha'ah is a halacha. Let's say the Maharam Schick deals with a question as to whether or not to mal the children of a נכרי הבא על בת ישראל. If you have a baby boy is born, the product of an intermarriage where the biological father is not Jewish, so should you be mal? of the child. So the Maharam Schick says something very similar. He says אודאי על פי דין since we pasken that נוכרי הבא על בת ישראל the valad is Yisrael. So of course you should be mal. However, he says if the rav sees that by enforcing a policy, by adopting and enforcing a policy not to be mal, that that will discourage intermarriage, הכל לפי ראות עיני המורה. And so the Maharam Schick wrote that teshuva. So does Rav Chaim disagree with that? But how can he disagree with that? Again, if it's so itachen, again, I don't know, the rav doesn't explicitly say pshat in the story. But maybe the lashon that the rav quotes, again, quotes in quotation marks: בודאי בודאי אסור לשום אותם בספרי הקהילה כי הלא לא מולים המה.
Maybe what Rav Chaim sensed was that it wasn't being said and framed as a hora'a sha'a. It was being said as a hora'a sha'a is not bevada. hora'a sha'a is a chiddush. It's a chiddush, as the Maharam Schick said, of course you should be mal, but if need be, you won't be mal. Maybe Rav Chaim had the sense that they weren't casting it clearly and unequivocally as a hora'a sha'a. If it would be, so that's also a halakhic category. But to just have this sort of knee-jerk reaction of how you're going to put an arel in the registry. So Rav Chaim said, without... maybe that's the pshat in the story. איש ההלכה מגשים את התורה במעשה בלתי טרוד ופשרות בלי כחל ושרק כי הלא התגשמות ההלכה היא משאת נפשו וחלומו הנהדר. כשאדם מגשים את ההלכה האידיאלית בתוך תוכם של חייו הריאליים הרי הוא מתעלה למדרגת איש אלוקים נביא השם ויוצר עולמות.
Maybe this line will circle back to bli neder when we see the second part of Ish HaHalacha. ולפיכך אידיאלי הצדק שיורדו לעולם על ידי התורה מתממשים על ידי בעלי ההלכה בכל תורתם ויפעתם.
Here again, what the rav is expressing here, maybe with a mashal. The Rambam has in Shmonah Perakim, he says that when we fulfill mishpatim, so we're not supposed to fulfill mishpatim in the ideally optimally. Ideally optimally, the way to fulfill mishpatim is not through kvishat hayetzer, not to say that I want to steal, I want to kill, but to kovesh hayetzer, but rather that a person should cultivate a personality that he instinctively opposes such behavior, that he recoils from such behavior. It shouldn't be with kvishat hayetzer, but it should be something which he does naturally. So similarly, what the rav is saying is that for the ish hahalacha, his commitment to lehagshem, to lehagshem, to implementing the halakha bema'aseh without yielding, without compromise. without embellishment is something that comes naturally. it's not something that he forces himself to do because it's the right thing. it's something that again because that's his reality, that's his dream, that's what he, what totally defines him. so it's something that he does, he does naturally. the more naturally one does something, the greater the chances of doing it fully and correctly. and the more a person sort of has to push himself to do something, then the greater the chance of falling short of the goal. איש ההלכה איננו חת על טיבם ותהפוכותיהם. he's not afraid משום איש שאיננו ירא בשר ודם כי אלוהו יוצר עולמות ושותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. וכשאין מורא בשר ודם עליו הרי איננו מועל בשליחותו ואיננו מחלל את הקדשים והוא עומד בתוך העולם הממשי כשרגליו תקועות בקרקע המציאות והוא מסתכל ורואה מקשיב ושומע ומוחה בפומבי נגד עושק דל, עושק או גזל עניים ושועת יתומים. אין העשירים נחשבים בעיניו מאומה.
he's not cowed by wealth, by the apparent or within the olam ha-sheker, the reality of the power and the leverage that that provides. אין העשירים נחשבים בעיניו מאומה והוא אבי יתומים ודיין אלמנות. סיפר לי דודי הרב מאיר ברלין.
so the Rav's grandmother, Reb Chaim's wife, was a granddaughter of the Netziv from the Netziv's first wife. Reb Meir Berlin, later Bar-Ilan, was a ben zekunim of the Netziv from his zivug sheni after his first wife died. so even though Reb Meir Berlin was younger than the Rav's father, he was the Rav's great-great-uncle, i think i've got the right amount of greats in there. סיפר לי דודי הרב מאיר ברלין כי פעם שאל את רבי חיים איש בריסק מה תעודת הרב? ענה רבי חיים ואמר לדובב אל לבם של גלמודים ועזובים להגן על כבוד עניים ולהציל עשוק מיד עושקו.
so i think in his memoirs he says it more be-kitzur. Reb Meir Berlin wrote a memoir and he wrote it in Yiddish and then was translated into Hebrew as well, i think maybe it's been translated into English also, i'm not sure. again in Yiddish it's פון וולאזין ביז ירושלים, mi-Volozhin ad Yerushalayim. so he says there that he posed this question to three illustrious relatives. he asked the Aruch HaShulchan. Aruch HaShulchan said le-pasken shailos. he asked the Refael Shapiro. Refael Shapiro was Reb Chaim's father-in-law and Refael Shapiro said nothing, don't do anything. he had a sense of humor. and he asked Reb Chaim and the way he says it be-kitzur there, he gives the shorter version than when he gave the fuller response when he told it to the Rav, is that Reb Chaim said la'asot chesed. And here, this was obviously the fuller version. ענה רב חיים ואמר ליה דבוא אל בניהם של גמולים ועזובים והגן על כל העניים ולהציל עושק מיד עושקו לא ההוראה ולא ההנהגה הפוליטית אלא התגשמות אידיאלי הצדק היא עמוד האש של רבנו מרן בישראל.
Now clearly, realization of halacha involves much more than just the realization of social justice. Right, realization of halacha I mean, you can treat the aniyim and yesomim and almanos the way with all the sensitivity that they should and turn around and eat treif or some other distortion of halacha. So that doesn't mean that halacha is being realized, halacha is being implemented. So what did Rav Chaim mean by placing the dagesh chazak here? So he meant one, maybe two things, certainly one. In the haftarah of Yom Kippur, so the Navi Yeshayahu also emphasizes Eizeh tsom evchareihu. When the Navi talks about again, speaking in the voice of HaKadosh Baruch Hu, what type of tonis do I want? It also emphasizes to correct all the oshek and all the avlah bein adam l'chavero. That's what it says in the Navi and that's what Rav Chaim is reflecting. That certainly, in targeting societal flaws, deficiencies, shortcomings, that there is a din kedima there, that is something which is prioritized and there is a dagesh chazak which is placed on that. And in that sense Rav Chaim's answer is mirroring what Yeshayahu HaNavi said. Yitachen also and I don't know, I think number one is certainly true, maybe number two is also true, that sometimes it's the case that, again, obviously this is לפי המקום ולפי הזמן. But sometimes it's the case that we neglect this area more than we neglect other areas of halacha. And it could be that that's also reflected in Rav Chaim's response. I think the Rav said that in Rav Chaim's original matzeivah, the matzeivah that you see in Warsaw now is not the original matzeivah. Apparently the original matzeivah was was broken, was destroyed, but the the original matzeva. Rav Chaim died during the First World War. So during the First World War, you know, there was tremendous displacement because of the because of the war. So he wasn't in Brisk. So he was buried in in in Warsaw next to the Netziv, the the same ohel. So the original matzeva. So the Rav said that only two words inscribed on the on the on the matzeva, which were Rav Chessed. That's all it said on his on original matzeva. Part of the part of the Rav's salary in Brisk was that the the kehilla provided him with firewood. And that was the only source of of indoor heating and the source for cooking and for for indoor heating in the brutal Eastern European winters. So they they noticed that Rav Chaim was using a tremendous amount of of of wood. You know, it was driving up their kehilla expenses tremendously. So they looked into it and they saw that Rav Chaim left his wood shed open and all the aniyim in Brisk used to come and help themselves to to the wood, which was why the the supply was constantly being depleted. So they went and they put a lock on it and they gave they gave Rav Chaim the key and said, \"You know, we're providing you with wood.\" And Rav Chaim said it will only be open for for all the aniyim or he won't take either. And and he forced them to back down and and it remained open and it was it was there. When when single women would become pregnant, that they used to abandon the baby on Rav Chaim's doorstep and he would hire a wet nurse for the for the baby and and he would see to it that the child was was raised. And those stories are only the tip of the iceberg. אין פולחן דטימי הועיל כלום. Basically, as the Rambam highlights at at the end of the Moreh, it's also a posuk in Yirmiyahu. אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גיבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעושרו.
It's the haftarah for Tisha B'av morning. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'.
So Rambam says the pshat in כי באלה חפצתי נאם ה' means that Hakadosh Baruch Hu is saying ki b'eileh chafatzti, this is what I want you to emulate. Again, obviously none of this means that bein adam l'chavero is a is a substitute for for being medayek, you know, in every kotzo shel yud in halacha and in every area. That's obviously not the point. But the point is that that you know, the the dikduk in mitzvos bein adam l'Makom in in no way, you know, substitutes for or or in any way diminishes the the importance and indispensability and centrality of the bein adam l'chavero. אין פולחן דטימי הועיל כלום עם דיני הצדק ועקרונותיהם מתחללים ונדרסים ברגל גאווה. מצווה הבאה בעבירה אינה כלום. אני ה' שונא גזל בעולה.
I'm so busy going vuv's and yud's here. I thought we could even hear. Oh, no. That's so it says gezel b'avla. I know that—so the posuk is gezel b'ola. Oshek ma'akeh. עושק מעכב תפילתו של אדם מלהתחבר במרומים. I think elsewhere the Rav quotes this emphasis that Harav Saadia Gaon emphasizes this. Tza'ar aniyim in Yeshayahu in the haftarah for Shabbos Chazon, beginning of Yeshayahu, גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו. That there's a correlation between whether or not our tefillos are mis'kablos and the presence of justice or, rachmana litzlan, injustice in society. Tza'ar aniyim וחלישות דעתם של אביונים שפלי רוח שקולים כנגד כמה מצוות. המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. אם אדם חוטא כנגד חברו אין תשובה ויום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. אין הלכה יודעת מאומה על דבר השניות השולטת
this duality בשאר הדתות המבדילות בין האדם העומד לפני ה' ברשות ספוגה חגיגיות שמימית לאדם הנושא ונותן עם הבריות בשוק. כבר הטעמנו לעיל כי פני היהדות איננה מכוונת למעלה אלא למטה. ההלכה איננה מבקשת טרנסצנדנטיות שמימית או התנשאות על כנפי רוח מופשט ומסתורי; היא מסתכלת במציאות הממשית והבלתי אמצעית ואיננה מסיחה דעתה הימנה. אין איש ההלכה קובע תחומים מיוחדים לרשות חיי עולם ולרשות חיי שעה,
klapei laya; on the contrary, מורידה את הנצח לתוך הזמן. אינו נכנס לרשות הטרנסצנדנטיות הצמירה והטהורה גם כשהוא מתייחד עם קונו
bitfilla vesachanunim. גם כשאיש ההלכה נכנס לבית הכנסת או לבית המדרש אינו מסיח את עצמו מחיי העולם הזה. תפילתו מלאה בבקשות והכרזות לצורכי הגוף:
refu'ah, birkas hashanim, l'cherus politis, chayim tovim veshalom, vechol hayotzei bahem. I'll read a bit more and then try to comment. השניות המוזרה המבצבצת ועולה בשאר הדתות מעורה בעיקרה בפילוג ושיות וחילוק תחומים.
Ish hadas haklali מציב לפעמים ציונים ומסמן גבולות עולם. There's a clear bifurcation in his life. עד כאן לרשות שמימית אלוקית טרנסצנדנטית, מכאן ואילך לרשות החיים הארציים,
chayei hagevi'ah. כשהוא עומד בבית התפילה ומתפלל משתחווה בפישוט ידיים ורגליים על אבני משכית, כורע וחוזר על המימרא הישנה
voluntas means will as in voluntary, so not mine, said to but yours, will fiat should be done, right, fiat is also an English word. יעשה רצונך ולא רצוני. אינו באותה שעה איש העולם הזה, בעל עושר, נכסים, אחוזות,
properties, batei charoshes, factories, הרודה בפרך בפועלים העניים - he has a sweatshop. ושידיו מלוכלכות לפעמים בדם ומלאים בשוד אביונים, תפילה לחוד והחיים הממשיים לחוד.
He's humble in the house of worship and he's ruthless in his business practice. What the Rav is saying is that the fact that Halacha doesn't look to transcend this world for religious experience for avodas Hashem, the fact that Halacha says that on the contrary that kedusha is to be found and cultivated within this world, that rejects any kind of this bifurcation and mimeila doesn't mean it's impossible for a person to be a hypocrite, no, of course it doesn't mean it's impossible for a person to be a hypocrite. But what it means is that it very naturally does everything possible to discourage that kind of duality, that kind of bifurcation that religious life is identified with the house of worship and is sequestered there and then when you step out of it, so this world is devoid of kedusha anyway, so then one lets one's... not-so-noble side surface. Mah she-ein kein when you have that, what the Rav describes, that pilug ishiyut, that bifurcation. Does it guarantee this hypocrisy? No, but it's conducive. It's conducive. It's, and that's what the Rav is depicting here. הבית הכנסייה הוא בא ברוח נמוכה ובלב נשבר, בהכנעה ובשפלות יתירה, באווירת דת ספוגה ענן קטורת סודי והד שירת שרפים ומלאכים.
The Rav is not using his imagination in this description. הוא פושט את צורתו הגאוותנית ודמות דיוקנו המוצקת ולובש צורת ענוותן.
Loveshan, it's not acting, right? It's putting on clothing, it's not when you dress up to play a part, that's not you, you're just putting on the clothing. לובש צורת ענוותן, שפל ברך, שפל רוח, שייף עייל שייף נפיק. ברם כשיצא החוצה לרחוב הרועש והסואן הוא חוזר לאיתנו ולאנוכיותו הקודמת.
His prior egocentricity, his egoism, hashachatzanit vehayeheira. אין מלכותא דשמיא נגיעה במלכותא דארעא אפילו כמלא נימא. אין זו צביעות או חנופה דתית אלא שנייות נפשית מוזרה וסתומה שאי אפשר לעמוד על תוכה.
It's just a different... The person shifts into a different gear because this world is seen as not being the platform in which one is oveid Hashem. אדם הכנסייה ואיש השוק הם שתי אישיויות נפרדות שאין ביניהן כלום. הרבה עריצים התנפלו לפני
hatzlav, the cross, בהכנעה מפרכת לב, בביטול כל ישותם ובהתוודות חטאותיהם בבכי ודמעות רותחות, בתוך כדי דיבור על וידוייהם כשיצאו מבין כותלי היכל האפלולי ציוו לדון חפים מפשע למיתה. הפסק הזהות הפסיכית בוקע ועולה כאן.
There's a dissonance, a disconnect. Two different personae. One in the house of worship and one out in the world. And again, is that guaranteed? Not guaranteed, but it's encouraged. Is it rendered impossible by the system of halakha? Nothing is rendered impossible because ultimately it depends upon how we live it and how faithfully we follow it, but halakha discourages it as much as the system can. ברם ההלכה אינה מכירה כלל את הפילוג האישי והקרע הרוחני ואינה מבדילה בין איש עומד בבית תפילה פולחן ופולחן ובשר ודם ההולך מלחמת החיים הקשה. היא אומרת כי אדם עומד לפני אלוקיו לא רק בבית הכנסת אלא גם ברשות הרבים, בביתו, בלכתו בדרך, ובשכבו ובקומו.
Veyodea hadavar vechulu 'ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך'. מכאן שההבדל העיקרי בין איש ההלכה לאיש הדת הטוב כי
ki besha-ah she-ha-acharon, the latter, נוטה לבכר את הרוח על הגוף את הנשמה על הגווייה
and therefore mi-meila in areas where you can't, in areas which are mundane, so they just remain devoid of any kind of attempt at kedusha. ביחס לתהליך הדתי ולנושאו הראשון, le-ish ha-halakha, the former, רוצה לקדש כאמור לעיל את האדם הפסיכולוגי-ביולוגי בתור גיבורה ובר כוחה של הדת,
the representative. לפיכך כל מושג הפולחן לובש צורה אחרת ביהדות. אינה יודעת הפולחן הרגיל המצוי בין אנשי הדת, פולחן המופיע בתור פעולה דתית בלתי רציונלית שכל מגמתה מכוונת כלפי העלאת האדם מתוך הישות הממשית ל... זבול וערבות. אבל עבודת אלוקים על פי תפיסת ההלכה מתקיימת בלבד לימוד התורה בגישום עקרונותיה בעולם הריאלי. אידאלי הצדק הם עמודי אש להשקפת עולם זו.
And so the amudei esh was lanchotam baderech. So when the Rav depicts it, when he refers to it as amudei esh, meaning that that this is what what charts our course. This is what what points points the points out the the path. מסע נפשו של איש ההלכה היא תיקון עולם במלכות החסד והצדק. הריאליזציה של היצירה האפריורית אידיאלית ששמה תורה או הלכה.
Again, the realization of this ideal world bitchum hachayim hamamashiyim. אין ההלכה סגורה ומסוגרת בין חומות בתי פולחן אלא חודרת לכל פינות החיים.
And the midrash, I'm thinking in Bamidbar Rabbah where where the midrash comments on how halacha touches upon every area of life. You know, a person's wardrobe, so לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. And when a person is is out in the field working, so it's לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. And not and not and not to plant kilayim. And and what does the person do with the fruits of his labor, so there's matnot kehuna and there's matnot aniyim. And the midrash illustrates that that in every there isn't a daled amot that that halacha doesn't address. That's what that's what the Rav is is telling us that what the the underlying hashkafa and and and goal of that חודרת לכל פינות החיים. It it penetrates all corners of life. השוק, הרחוב, בתי הכנסת, חנויות, ביתו של אדם, בתי הוועד ובתי משתה הריהם רקע לחיי הדת.
You know what the Rav talks about in his Chamesh Drashos, you know so you have there that he said homiletically and then he himself explains you know that that he intended it homiletically you know that that that if it were up to him so he would add a fourteenth ani ma'amin. And the fourteenth ani ma'amin is that that you can live by Torah, you can be faithful to Torah, you can implement Torah in any at any time and in any place and it's not only under certain conditions and and what he meant by that was that the the feeling, the impulse of trying to withdraw from entirely from the world when it's doomed to to failure if for no other reasons because economically you know there's only so many people in an insular Jewish community who can, okay so some can have the the supermarkets for the for the Jewish community and and some can you know be be you know man the service industries and and be you know electricians and plumbers all of which is גדול הנהנה מיגיע כפיו, those all very noble ways of earning a living, but אין הקומץ משביע את הארי. It's not going to there's going to be people who are going to go out into the world and they have to go out into the world and they're going to be accountants and they're going to be computer programmers and they're going to be lawyers and they're going to be doctors and if you identify that that Torah is only viable in some insular context so then you're writing off large segments rachmana litzlan. Then he says you know really obviously it's not a fourteenth ani ma'amin. That's part of what it means that זאת התורה לא תהא מוחלפת. That's what he means that Torah is eternal. Torah is eternal, Torah doesn't need to change because no matter where you find yourself. But that's because Torah addresses every situation because Torah doesn't need to. Because Torah isn't compartmentalized, because Torah addresses every situation, so mameila, that's why a person can live by Torah. Other than nisyonos? Of course nisyonos. But that's why a person can live by Torah in every situation. אין בית הכנסת תופס מקום מרכזי בדת הישראלית. היהדות הליברלית כשגירשה את השכינה מתוך חיי ישראל יחדה לה מקום בהיכל
temple והציבה אותו בטבורה של הדת. ההלכה היהדות הנאמנה מה שמכניסה את שכינת קל אל תוך העולם המוחשי אינה סובבת סחור סחור לבתי כנסיות ובתי מדרשות המה בכל מקדש מעט. המקדש האמיתי הוא תחום החיים היומיומיים שבהם מתקיימת הריאליזציה של ההלכה.
Okay, he could have quoted if he wanted here the Nefesh HaChaim, Orach Chayim Hakodesh, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. גדולי ישראל אישי ההלכה מזהירים בתפארתם המוסרית ומאצילים הוד והדר על חבורתם. קצר הגליון מלהשתרע מלהתחיל לספר למשל על דבר הנהגתו של רבי חיים בנוגע למעשה לשם התגשמות האידיאה של הצדק והיושר. רצוני לציין רק מקרה אחד לחתימת פרק זה. מעשה בשני יהודים מתו בבריסק ביום אחד. בשחרית מת סנדלר עני שישב כל ימיו באחת הסמטאות האפלות.
One of the dark alleys. ובחצות היום הלך לעולמו העשיר העירוני. על פי ההלכה חייבים לקבור ראשון את מי שמת ראשון. ואולם אנשי החברה קדישא
again it's in quotes here because they weren't acting as a chevra kadisha as the story as the story is clear as the story continues שקיבלו סכום הגון מיורשי העשיר החליטו לטפל בראשונה במת השני כי מי יתבע עלבונו של המת העני.
No one's gonna stand up for him. כשסופר הדבר לרבי חיים התרה בהם על ידי שליח בית דין שלא יהינו לעשות דבר מחפיר כזה.
That they shouldn't dare to do something so shameful. חברי החברה מיאנו להזקק לפקודת הרב ופתחו בקבורת העשיר. לקח רבי חיים את מקלו כתת רגליו לבית הנפטר וגירש את המתעסקים החוצה. רבי חיים ניצח העני נקבר קודם לעשיר שונאי הרב רבו וגדלו. כך נהגו אישי ההלכה האמיתיים שמדרשם ומעשיהם התמזגו יפה יפה.
Okay so we'll stop here. Maybe later in the shiur we'll try to see the the connection.