We spoke last time about the Rav gives a mashal of looking at an embroidery, but instead of seeing the embroidery from the front side where it’s exquisitely done, you see the back side where you have all the knots and the loose strands etc. But when you read it, that sort of paraphrase is actually taking a little bit of liberties. The bottom of the page here, משל למה הדבר דומה לאדם in os vav, לאדם המסתכל בשטיח נהדר מעשה חושב שציורו מרהיב עין וקומם אליו מצדו השמאלי.
Right? So the Rav doesn’t say front and back, he talks about right and left. How does right and left sort of fit in the context of if you’re talking about looking at an embroidery? What’s right and what’s left? You hold it here, it’s the right. You hold it there, it’s to the left. What’s the difference? You would have expected front and back. So lich'ora, I think this is the simple pshat. So we know that let’s say Chazal have a lashon לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. When you sort of have this nuanced approach to someone, so Chazal express it as smol docha and yemin mekarevet, because yemin represents chesed and smol represents din. So I think the mashal certainly does mean seeing it front and back, but the Rav chooses to describe front and back as right and left because if we could see it from the front, from the right, so then we would see that everything is everything is chesed. But heyot we see it from the back, so we’re seeing it from the left perspective. Again, with that symbolic association between left and din. So from our perspective, so we see harshness, we see evil, we see... Okay, let's continue a little bit here. ודימנציה השנייה של קיום האדם הייעוד לובשת שאלת הסבל צורה חדשה.
Kiyum yiudi keitzad? זהו קיום פעיל כשהאדם ניצב לעומת הסביבה שבו הושלך בה מתוך הבנת ייחודו וסגולתו חירותו ויכולתו שלא לקפח במאבקו עם החוץ את עצמותו ועצמאותו.
So an existence of destiny as opposed to fate is when a person stands vis-a-vis external reality, recognizing his uniqueness, recognizing his freedom, and recognizing his ability to maintain his essence and independence. סיסמת ה'אני' הייעודי הוא על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה מת אבל ברצונך החופשי אתה חי. האדם נולד כאובייקט מת כאובייקט,
meaning a person is acted upon. In being born, a person is not a participant, he’s being acted upon. In dying, rachmana litzlan, a person is not an active participant, he’s being acted upon. אבל ביכולתו לחיות כסובייקט. But in between those two bookends, a person can... if he chooses, live as a subject. What do you mean biyacholto? Isn't it we have bechira? Or isn't it sort of al korchacha that a person is gonna live as a subject? aval biyacholto lichyot as a subject. So the answer is, and this is something that the Rav talks about at length in Ish ha-Halakha, is that if a person simply exercises his bechira in a way that he just chooses to slavishly follow his instincts and his urges, etc. So then yes, he has bechira, but the bechira is not really elevating him from an object to a subject. Because again, we're subjected to, right? As an object, we're subjected to that we have all kinds of urges and instincts and taivos, etc. If a person just surrenders to those natural forces, then he's not living as a subject. aval biyacholto, he can, if he wants, elevate himself and live as a subject יוצר ומחדש המטביע על חייו את חותמו האינדיבידואלי. And he can leave his individual imprint upon his life והחורג מן האנונימיות אל הפעילות היצרנית. דמותו של האדם בעולמו על פי היהדות היא להפוך גורל לייעוד קיום מופעל ומושפע לקיום פועל ומשפיע. ובחסדו של הקדוש ברוך הוא ליציר כפיו מצא את כל תפקידו.
The bracha Hakadosh Baruch Hu imparted to Adam Harishon, it captures the essence of his job, of his mission: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה. כבשוה את הסביבה והדבירו אותה תחתיכם.
So this is a little... does that really, that pasuk really encapsulates what a person's tafkid is in life? Sort of, how does one see Torah u-Mitzvos in those words of פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה? Again, the sort of exerting technological control is a way that man does assert himself, but how can one sort of put that pasuk as that it's distilled into that pasuk what a person's tafkid is in life? אמר רב המנונא ברכות דף י. מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר? מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו?
Hakadosh Baruch Hu broke a compromise between Chizkiyahu ha-Melech and Yeshayahu ha-Navi. What was the stalemate that Hakadosh Baruch Hu needed to help them overcome? חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב.
I have to uphold the prestige of malchus, so Yeshayahu, albeit a navi, should come to me, same way Eliyahu went to Achav. ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביורם בן אחאב.
He had a different precedent. מה עשה הקדוש ברוך הוא? הביא יסורין על חזקיהו. He sent a sickness to Chizkiyahu v'amar l'Yeshayahu לך ובקר את החולה. Go fulfill the mitzvah of bikur cholim. שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות. Chizkiyahu was on his deathbed. ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר השם צו לביתך
you should give a tzava'ah to your house כי מת אתה ולא תחיה v'gomer. מאי כי מת אתה ולא תחיה? מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. אמר ליה מאי כולי האי?
Chizkiyahu said what am I being punished so harshly for? אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה משום דחזאי לי ברוח הקודש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו
because I saw beruach hakodesh that if I would if I were to engage in pirya v'rivya I was going to have progeny who were reshaim. So אמר ליה בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למיעבד ומאי דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד.
Literally you have no place probing the secrets of Hakadosh Baruch Hu. You have to do what you're commanded to do and Hakadosh Baruch Hu will do whatever He sees fit. So what was Chizkiyahu's mistake? Chizkiyahu saw that he would have progeny who were reshaim. So what was his mistake? So Yeshayahu tells him בהדי כבשי דרחמנא למה לך. So itachen and in a minute im yirtzeh Hashem I think we'll bring a rayah to this. Chizkiyahu was correctly understood that the mitzvah of pirya v'rivya is not simply to father the children but to raise the children to be a link in masorah. And he said I saw beruach hakodesh that that wasn't going to happen so I wasn't going to fulfill mitzvas pirya v'rivya. And Yeshayahu told him you can't pasken shailos based on what you see beruach hakodesh. You can't that's not basis for paskening a shailah. A shailah in halacha has to be based on nigleh-dik considerations not on what you think you see benistar. בבא בתרא דף סמך. תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע. מיום שחרב בית המקדש.
First of all we want the second Beis Hamikdash. מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין אלא אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה. ומיום שפשטה מלכות הרשעה
the Roman Empire ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצוות ואין מנחת אותנו
they don't allow us likanes l'shavua haben. Rashbam says שבוע הבן מילה שהיא לסוף זיין. דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים. נמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.
Better we shouldn't get married and Jews shouldn't be born than Jews should be born and as a result of persecution assimilate. נמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו בעניין טוב ולא על ידי עובדי כוכבים ומצוות לא יבטלו עוד.
So Tosafot asks, so Tosafot asks that really, if it had been שגזירה שרוב הציבור יכול לעמוד בה, they should have been gozer during the darkest times of the Roman Empire not to get married. תימה הכתיב פרו ורבו says Tosafot, ושמא על אותן שכבר קיימו פרו ורבו קאמר. So Tosafot says be-lashon shema, maybe what it means is that once a couple had fulfilled the mitzvah of pru u-revu they should separate. Maybe, maybe that's what it means. What's the alternative? The alternative is because it's a shikl ve-tikumta in the lashon ha-braita. The alternative is no, that it means they're not going to be mekayem pru u-revu. Ai, how can you make a gezeirah which contradicts pru u-revu? No, so the pshat is because bein kakh ve-khakh if the children are going to grow up under circumstances שמבטלין מהם תורה ומצוות you're not going to be mekayem the mitzvah of pru u-revu anyway. So the mitzvah of pru u-revu is not simply to father children, not simply to populate the earth, but to populate the earth where a spiritual imprint, a religious imprint is made. And the מלאו את הארץ וכבשוה doesn't just mean sort of technological advance. That's implicit in the pru u-revu. Right, that's a definition of mitzvas pru u-revu. So then the tochen that this pasuk kind of encapsulates what the basic tafkid is. The Rav goes on to say that from the vantage point of destiny rather than fate, this yields the halakhic approach to yissurim. And the halakhic approach to yissurim is, is, and he sho'el she'elah peshutah. Mah ya'aseh in a few lines into ot yud. מה יעשה הסובל וחי בסבלו? One suffering, what should he do? Not, the question is not why is this happening, but what is incumbent upon me to do in these circumstances? Be-mishor zeh, on this level, nekudat ha-koved, the center of gravity, ne'eteket, is moved, mi-bechinat ha-sibatiyut ve-ha-tachlitiyut. We're not talking about cause, we're not talking about the goal, the telos, le-aspekt ha-ma'asi. We're asking a pragmatic question. Ha-be'ayah menusachat akhshav, instead of the problem being formulated in philosophical, metaphysical terms, בשפתה של ההלכה הפשוטה. Now it's formulated in the language of halakhah. וסובבת סחור סחור למשימה יום יומית. And there is a very practical question. שאלת השאלות היא מה מחייבים הייסורים את האדם. What reaction do they demand from a person? ובעיה זו חיבבה היהדות. Yahadus cherished this question and והעמידה אותה בטבור עולם מחשבתה at the center of its world of thought. Halacha treats the problem of evil as other problems of issur v'heter, chiyuv u'ptur. אין אנו תוהים על דרכי הקדוש ברוך הוא המופלאות אלא על דרך האדם אשר ילך כשהסבל קופץ עליו.
What, why is it that the question of how to respond to evil is certainly a legitimate question, but why does it merit that היהדות העמידה אותה בטבור עולם מחשבתה, that it's placed at the center of the olam ha-machshava of Yahadus? I don't know, some people perhaps, I don't know, maybe no one really does, but some people perhaps live charmed lives and the question of ra isn't so halacha l'maaseh. K'midumeh that the overwhelming majority, l'mechtzah l'shlish ul'revia, to different degrees, do encounter ra in the course of one's lifetime, whether it's oneself, whether it's people close. A person can't really navigate life without knowing how he's supposed to respond. It is a very central concern because of its, because of its presence. אנו שואלים לא לסיבת הרע, we're not asking for the cause, the reason, v'lo l'tachliso, not for its divine, not what Hakadosh Baruch Hu necessarily has in mind, כי אם לתיקונו והעלאתו. How does a person rectify, how does a person elevate? איך יתנהג האדם בעת צרה מה יעשה האדם ולא יימוק בייסוריו. התשובה ההלכתית לשאלה זו פשוטה מאוד. הייסורים באים כדי לרומם את האדם, לטהר את רוחו ולקדשו, לנקות את מחשבתו ולצרפם מכל פסולת השטחיות וסיגי הגסות, לעדן את נפשו ולהרחיב את אופק חייו.
To uplift him, to purify his spirit, to sanctify him, to purify his thought and refine it from all superficiality, from coarseness, to refine his soul and to expand his horizons. כללו של דבר, הייסורים תפקידם לתקן את הפגם באישיותו של האדם,
to correct that which is deficient in an individual's personality. Halacha, let's just maybe read this paragraph then and then we'll try to reflect a little bit on it. ההלכה מלמדת אותנו כי עוון פלילי הוא בידי בעל ייסורים להניח למכאובו ללכת לאיבוד ולהישאר...
It's, it's criminal for a person to squander yisurim and and not have them achieve the intended goal of eliciting a response from the person. הסבל מופיע בעולם. Suffering appears in the world כדי לתרום דבר מה לאדם to contribute something to him, kedai lechaper alav to cleanse him, כדי לגאול אותו ולפדותו מן הזוהמה from filth, megasut haruach haughtiness, ushiflut hanefesh. מתוכו צריך הסובל לעלות מזוכך ומצורף טהור ונקי. He should emerge from the suffering purified, pure, cleansed. עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע כלומר מתוך הצרה עצמה ייוושע תשועת עולמים.
Right, the pasuk umimenah yivashea is not simply that he'll be saved from it in the sense that he'll be extricated from it, but that he'll be saved from it in the sense that the tzara itself is the source of the yeshuah. Umimenah yivashea. יזכה להתגבשות והתעלות שאין דוגמתם בעולם נטול סבל. He'll merit and an aliyah elevation that has no equal in a world without suffering. מתוך השלילה צומח החיוב. The positive grows from the negative, מתוך האנטי-תיזה מבצבצת התזה ומתוך הכחשת הקיום מתגלה קיום חדש. על תגובה רוחנית כבירה מצד האדם לצרה כי תבוא העידה התורה באמרה.
The Torah testifies that this is supposed this is supposed to be the forceful spiritual reaction to tzara, באמרה בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלוהיך. בקיצור הסבל מחייב את אדם לשוב בתשובה שלמה אל אלוקים. הצרה נועדה לעורר אותנו לתשובה.
And what is teshuvah if not אם לא התחדשותו וגאולתו העילאית של האדם. In, in this paragraph where where the Rav is, again, in talking about response to yisurim, he's, he's in effect, as he says at the end, talking about teshuvah. So you hear echoes of the famous Rambam in פרק ג' הלכות תשובה: אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל.
So what when the Rambam identifies who the audience is, who the targeted audience is for this call to teshuvah, he doesn't say anything about chet initially. He talks about people who are שוכחים את האמת בהבלי הזמן. They're busy with everything in life which is ultimately unimportant, and that's their, their ultimate preoccupation is what's ultimately totally transient and unimportant. שוכחים את האמת בהבלי הזמן. Veshogim kol shenatam and, and all year long they're totally immersed behevel vareik with futility, with empty, with hollow pursuits. So the Rav also throughout here has been talking about that yisurim again, which come to elicit teshuvah, is lenakos es machshovosav to cleanse a person's thought ולצרפם מכל פסולת השטחיות to purify it from the chaff of superficiality. What's that got to do with cheit? He's also not defining, he's also not defining teshuvah in terms of cheit. When a person is involved with hevel va-rik, so inevitably he ends up getting involved with cheit also. But the root cause is a shallow, superficial, crude existence. That's what the Rambam is describing there, that the person, he lives in a shallow, superficial, crude way, that's what the Rav is describing here also. ולצרפם מכל פסולת השטחיות ושגגי הגסות. We will see next time, bli neder, there's a very important long footnote here. Maybe we'll leave that for next time. But just continuing just a few more lines here, rabbosai. אוי ואבוי לו לאדם אם הייסורים לא הביאוהו לידי משבר רוחני.
If yisurim don't bring a person to a spiritual crisis ונשמתו נשארה קפויה ונעדרת סליחה, he remains calcified. אוי ואבוי לו לסובל אם אין נפשו מתחממת בלהט הייסורים ואם אין החבלים מעלים את נר ה' בו.
If the pangs don't ignite נר ה' נשמת אדם. כשמכאובים תועים בחללה של תבל ככוחות אטומים ללא תועלת.
When pain wanders around in space as sealed, purposeless forces, קטרוג גדול וכאב עולה לעומת האדם המפסיד את סבלו. There's an indictment against the person who squandered the spiritual opportunity of suffering. היהדות העמיקה את הרעיון הזה בצרפה את עניין תיקון הסבל והעלאתו עם תיקון החסד והעלאתו.
This idea is deepened even further by connecting the avodah of elevating suffering with the avodah of elevating benefaction, chesed, that a person receives. חסדי ה', אומרת היהדות, אינם ניתנים לאדם מתנת חינם. When Hakadosh Baruch Hu bestows chesed, there are strings attached. hem mechaivim mashehu. הם אוצרים בקרבם תביעה מוסרית חריפה כלפי האדם המתענג עליהם.
chesed, when a person receives goodness, kindness from Hakadosh Baruch Hu, it's also a mechayev. אמנם השפעת החסד באה מידו הפתוחה הקדושה והרחבה של הקדוש ברוך הוא, אבל אין היא מתנה ללא שיעור או ללא תנאי, אין היא דורון מוחלט.
It's not an unconditional present. השפעת טובה היא תמיד בבחינת מתנה על תנאי, על מנת להחזיר, או לזמן.
There's always a condition, al menas lehachzir, or it's only for a short time. כשהקדוש ברוך הוא נותן לאדם עושר ונכסים. When Hakadosh Baruch Hu gives a person wealth and assets. Properties, hashpa'ah vechavod, על המקבל לדעת איך להשתמש בהם. איך להפוך את המתנות היקרות לכוחות יצירה פוריים. איך לשתף את הזולת בשמחתו ובגדולתו.
The one who receives HaKadosh Baruch Hu's benefaction has to know how to use it to be productive, how to share with others his simcha, איך לגמול חסד עם חסדי השם הנובעים ובאים עליו ממקור אין סוף.
How to use the chesed, the chasdei Hashem that he receives, that he should do chesed. אם אין רוב טובה מביא את האדם לידי השתעבדות מוחלטת להקדוש ברוך הוא הוא חוטא חטא יסודי.
So the Rav here is explaining that the same way yisurim are mechayev, so too when a person receives chasadim from HaKadosh Baruch Hu, it's the same mechayev. It's also something that a person has to elevate himself in response to receiving the chasadim, not just to deposit the check in the bank, but it demands a response from the person. It demands that the person use it to improve himself, to help others. למדונו רבותינו הגדולים חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
Look at this carefully, Rabosai, these lines. This is just the last point I just wanted to discuss for today. למדונו רבותינו הגדולים חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. כשם שהטובה מחייבת את האדם למעשים נעלים ותובעת מן היחיד או הכלל פעולת יצירה וחידוש, כך דורשים הייסורים תיקון הנפש וטיהור חיים. אם בשעת הארת פנים והשפעת חסד לא נתעורר האדם לפעולה,
if at a time when HaKadosh Baruch Hu metaphorically shined his face and bestowed chesed, a person wasn't aroused to become better, to do, to become better, כי יש בהאדם נטבע לתקן על ייסוריו מה שפגם ביצירה בשעה שהקדוש ברוך הוא נטה אליו כנהר שלום.
So this is a very sobering idea. The Rav says that HaKadosh Baruch Hu has sort of two ways of challenging a person, of eliciting a response. One is by bestowing chesed and the other is by bestowing yisurim. And the background to yisurim can be that the person didn't respond to the chasdei Hashem. But what's his source for that? How does he know that? Is it just he's saying it misvarah or there's a source here? And bechlal the very idea that chesed, again, which it is very intuitive, that when a person receives bracha from HaKadosh Baruch Hu, that's also mechayev a response. What's the Rav's makor for that as well? Also is it purely svarah? So kimedumeh the Rav is saying a remiz or a pshat in the Mishnah חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. So there's something unusual about the lashon of the Mishnah. What's unusual about the lashon of the Mishnah? There's two things, but one of which is the one we're going to comment on now. But what's unusual about the lashon of the mishnah, Reb Asa? Okay, so we find keshem sometimes, but when we find keshem, generally just a mashal b'alma. Take a look in Perek Yud-Aleph, Hilchos Shevuos. And again, this is a mashal b'alma. כשם ששבועת שוא ושקר בלא תעשה כך מצות עשה שישבע מי שנתחייב שבועה בבית דין בשם
shene'emar uvshemo tishaveia. Generally, when you have a keshem construct, first you have the keshem and then you have the kach. And the mishnah says it backwards. The mishnah should have said, כשם שמברך על הטובה כך חייב לברך על הרעה. The mishnah says it backwards. The mishnah's backwards. That's not the normal construct when you have a keshem. We have keshem, and keshem does express some kind of equivalence, some kind of equation, but it's always just as, so too. Keshem, so too. So it should have been כשם שמברך על הטובה כך חייב לברך על הרעה. The mishnah says it backwards. The mishnah's backwards. So kemidumeh, the Rebbe is saying a pshat oiyven v'noiyreh in this mishnah. That what he's saying is that the mishnah inverts the sequence because there's a double entendre in the חייב לברך על הרעה. Again, it means A, what it would have meant if the sequence had been the conventional one. There's a certain equivalence. But it also means what does come second when you give the reason for something. And what the mishnah here is hinting at is חייב אדם לברך על הרעה כשם, the same way he was חייב לברך על הטובה but didn't, so now he's חייב לברך על הרעה. Right? The reason does come second, right, right? I put on my coat because it was raining outside. You don't naturally say because it was raining outside I put on my coat. I put on my coat because it was raining outside. The reason does come second in the sentence. When you have just a plain keshem construct, so then the keshem part should come first. But if the mishnah wants to hint, in addition to this equivalence, the mishnah also wants to hint that sometimes the chiyuv rachmana litzlan of l'vareich al hara'ah comes because the reason is that a person neglected to react, to respond to tovah. So then the mishnah inverts the sequence to hint to this. And that's l'choira why the Rambam is quoting the mishnah, because the Rambam is talking about much—the mishnah's only talking about making the bracha of either rachmana litzlan Dayan HaEmes or the bracha of HaTov VeHaMeitiv, and the Rambam is talking about a much broader and more encompassing reaction that a person's life should be changed and elevated in response to tovah the same way rachmana litzlan in response to yisurim. So this mishnah is much too narrow for the Rambam to be quoting unless, no, the pshat is, but what you do have in the mishnah is this causal sequence that the חייב אדם לברך על הרעה can emerge and sometimes does emerge rachmana litzlan because the person neglected the mevareich al hatovah.